<h1>ספר הנייר הלכ' שכיב מרע</h1>
<h2>דף מא.</h2>
הכותב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שהרי יצא לו שם בן חורין עליו. המפרש לים והיוצא בקולר והמסוכן שהכביד עליו חליו כל אחד מארבעתן יש לו דין מצוה מחמת מיתה ומתקיימין מתנתו, ואם עמד או ניצל אפילו קנו מידו במקצת חוזר כדין מצוה מחמת מיתה. ש"מ שניתק מחולי לחולי אם לא עמד והלך לשוק על משענתו מתנתו מתנה. עמד על משענתו בשוק בין חולי לחולי אומדין ע"פ רופאים אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו שנתן בראשון מתנה, ואם לאו אין מתנתו קיימת. הלך בשוק בלא משענתו אפילו אומד אינו צריך ובטלו מתנותיו. מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמת מחולי זה אם העדים מצוין לשאל להם הרי זה נשאל להם, ואם אינם שם אעפ"י שזה המצוה מת הרי זה בטלו מתנותיו כי שמא לא מת מאותו חולי והנכסים בחזקת היורשין עד שיביא המקבל ראייה שמת מאותו חולי שמצוה בו. רב היי גאון פסק כי שכיב מרע שאמר אל תגלו מתנה זו ואל תודיעוהו אלא לאחר מותו צוה לגלותה [הרי זו מתנה קיימת], ומצוה מחמת מיתה אין צריך לומר גלו(י) אותה. שכיב מרע שאמר יירש פלוני נכסי או מקצת או אמר יחזיק או יזכה או יקנה כולן לשון מתנה הם. וכן אם אמר יחסן או יירש למי שראוי ליורשו הרי זה קנה, אמר יהנה פלוני בהן או יעמוד בהן או ישען בהן הרי זה לא קנה.
<h2>דף קיג:</h2>
שנים שנכנסו לבקר החולה רצו הוו דיינין רצו הוו עדים ובודקין בו בדברים ושואלין מדברי העולם לראות אם דעתו מיושבת וצלולה עליו וישמעו דבריו ויכתבו שם לזכרון את אשר צוה מנכסיו, ואם ימנה אפוטרופא על נכסיו יכתבו ואין צריך לישבע דאמ' מינוהו ב"ד ישבע מינוהו אבי יתומין לא ישבע, או אשתו יכול לעשותה אפוטרופא או אחד מבניו הגדולים. ואחרי שמינה אפוטרפא על נכסיו ויצוה עליהם יזכרו לו הדרך אשר הוא הולך בה דאורחין רחיקין וזודין קלילא, ושיתן כופר פדיון נפשו אולי (ישיב) [ישוב] השם מחרון אפו ונחם על הרעה וירחם עליו.
<h2>דף קכה:</h2>
מעשה באחד שאמר נכסי לאמו ואחריה ליורשיו והיתה לו בת נשואה ומתה הבת בחיי הבעל ובחיי אם אביה זקינת הבת ואח"כ מתה הזקינה ושלחו מתם שאין הבעל יורש אותם הנכסים מפני שהיו ראוין לאשתו ולא ז(י)כתה בהם ואינו נוטל בראוי כבמוחזק, אבל הניחה הבת בן או יורש יורשין הנכסין דמשמע אחריה ליורשיו אפילו יורשי יורשין, ואם אמר לאחר שתמות האם הנכסים ליורשי מעכשיו הבעל יורש אותם אחר מיתת אשתו.
<h2>דף קכט.</h2>
שכיב מרע שאמר תנו שקל לבניי להוצאה ונמצא שאין מספיק הרי נותנין להם כל צרכם שלא נתכוון זה להרעיב בניו אלא שלא ירחיבו יותר מדאי בהוצאה, בשכיב מרע אמ' דווקא דדבריו ככתובין וכמסורין דמו ואף בלא קניין אבל דברי בריא אף כשמת אח"כ בעי קניין. שכיב מרע שאמר אל תספדוני אין מספדין אותו, אמר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור אלא כופין את היורשין וקוברין אותו מנכסיו.
<h2>דף קל.</h2>
הלכה כר' יוחנן שאמר שכיב מרע שאמר פלוני בני ירשני הרי זה יורש לבדו ואל ירשו שאר הבנים עמו וכן בת בין הבנים או אח בין האחים, אבל הבריא אין בדבריו כלום. שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון, ואם היה הראשון ראוי ליורשו כגון שהיה בן מכלל הבנים אין לשני כלום שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה וירושה אין לה הפסק, אבל הבריא שנתן מתנה על דרך זה אין לשני אלא מה ששייר ראשון בין [שהיה הראשון ראוי ליורשו בין] שאינו יכול ליורשו. שכיב מרע שאמר אחריך לפלוני והיה ראשון ראוי ליורשו ופירש ואמר לאו משום ירושה שאין לה הפסק אלא במתנה והרי הפסקתיה אחריך לפלוני, השני קנה מה ששייר ראשון, לפיכך אם נתן המעות ביד שליש או שאמר תנו שקל לבני בכל שבת ולאו משום ירושה, ושאר נכסים אחר מותו לפלוני אין נותנין להם אלא שקל אעפ"י שאין מספיק להם.
<h2>דף קלה:</h2>
איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע שאינה אלא לאחר מיתה כל הכתוב בו מהיום ולאחר מיתה, פי' שמפרש מהיום בין הגוף בין פירות אם לא יחזור בו עד לאחר מיתה. ואם לא פי' משמע מהיום גופא ולאחר מיתה פירא. בריא שנתן מתנה וכתוב בשטר בחיים ובמותו הרי זה מתנה גמורה שכתוב בו מחיים ומה שכתוב בשטר ובמותו כמו שאמר מעתה ועד עולם, ושופרא ונוי שטרא הרי זה. אבא כשהיו מזמנין אותו בסעודה היה הולך, אמר טובה אני להם שהרי מתכבדין בי, וכשהיו נותנין לו מתנה לא היה מקבל דכתיב [משלי ט"ו] ושונא מתנות יחיה.
<h2>דף קלו.</h2>
הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד לאחר מיתה לפיכך הבן אינו יכול למכור מפני שהפירות של אב, וכן האב מפני שהגוף של בן. עבר האב ומכר מכרו קיים עד שימות, וכשימות האב הבן מוציא מיד הלקוחות. היו שם פירות מחוברים שמין אותם ללוקח ונותן הבן דמיהן. היו תלושין או שהגיעו ליבצר הרי הן של לוקח. עבר הבן ומכר אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. מכר הבן בחיי האב ומת הבן ואחר מת האב כשימות האב יקנה הלוקח שאין לו לאב אלא פירות והלכה כריש לקיש דאמר קניין פירות לאו כקניין הגוף דמו. שלחו מתם בן שמכר בחיי אביו בנכסי אביו ומת הבן בנו של בן מוציא מיד הלקוחות כשימות הזקן דמכח דאבוה דאבא קאתי.
<h2>דף קלז.</h2>
מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה בין במטלטלין בין במקרקעי ואין אחד מהם זוכה בהם. מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין והיא בכל נכסיו אמר שמואל שאינה כלום דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ומתנה אינה אלא לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה, ואומר ר"י דאפילו אין הקניין בשטר ואפילו זכה בו המקבל, ואם כתב וקנינא מיניה מוסף על מתנה זאת הרי זו קיימת. שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת קודם שכתבו אין כותבין ונותנין לו דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה, ואם אמר תנו מנה לפלוני ואף כתובו לו ומת כותבין ונותנין אף לאחר מיתה. שכיב מרע שכתב כל נכסיו סתם ולא שייר כלום אם עמד חוזר שאומדין דעתו שאין בדעתו עד לאחר מיתה. שייר כלום לעצמו ממטלטלין או מקרקעות אי עמד אינו חוזר והוא שקנו מידו בשעת הכתיבה דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קניין בין עמד בין לא עמד, בד"א שנתן המתנה במתנת בריא אז צריך קניין אבל נתן המקצת במתנת שכיב מרע אין צריך קניין, ואם עמד חוזר ואם לא עמד קנה המקבל המקצת, ואם כתב בה קניין לא קנה אלא א"כ היה מייפה כחו כמו שבארנו. הלכה כרב דאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לפלוני ופירש מעכשיו אין לה דין מתנת שכיב מרע אלא הרי הוא כמתנת בריא, ואם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו אם עמד. מתנת ש"מ שכתב בשטר מחיים ובמות בין הכל בין מקצת יש לה דין מתנת שכיב מרע הואיל והזכיר מות, שמה שהזכיר מחיים כדי ליישב דעתו שיחיה מחולי זה ואם עמד חוזר. מתנת שכיב מרע שנתן בסתם הרי זו מתנה במקצת עד שיאמר כל נכסיי שהן אילו או שהיה מוחזק שאין לו אלא אילו.
<h2>דף קמג:</h2>
שכיב מרע שאמר נכסים אילו לבניי אין הבנות בכלל. היו לו בן ובת או בן ובן הבן אעפ"י שאמר לבניי אין נותנין אלא לבנו שאדם קורא לבנו יחידי בנים דכתיב [בראשית מ"ו] ובני דן חושים. שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ולבניי נוטל מחצה והבנים מחצה. ומעשה באחד שאמר נכסיי ליך ולבניך ואמרו חכמים תטול היא מחצה והבנים מחצה. אמר תטול אשתי כאחד מן הבנים [נוטלת כאחד מבניו]. שכיב מרע שאמר מטלטלין לפלוני נוטל כלי תשמישו אבל לא חיטין ושעורין וכיוצא בהן. אמר כל מטלטלי לפלוני נוטל הכל ועבדים בכלל, אבל ריחיים התחתונים וכיוצא בהן אינן בכלל שהן מחוברות לקרקע, וכל המטלטלין הכל בכלל ואפילו רחיים התחתונים. שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני נוטל הכל, לבד ספר תורה דבעיא היא אם הוא בכלל נכסיו ולא איפשיטא לפיכך אם תפס לא מפקי' מיניה. שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לפלוני וישא בתי הרי זה כמו שנתן לו שתי מתנות ויטול איזה שירצה, ויקח המעות ולא הבת אם לא ירצה, אבל ישא את בתי ותנו לו ארבע מאות זוז הרי זה לא יקח המעות עד שישא הבת.
<h2>דף קמז:</h2>
החולה שתשש כוחו וכל גופו ונפל למטה מחמת חולי ואינו יכול להלך על גבי רגליו בשוק הוא הנקרא שכיב מרע, ומשפטי מתנותיו אינן כמתנת בריא, אבל חש באחד מאבריו ואפילו בראשו הרי הוא כבריא לכל דבר. שכיב מרע שאמר תנו לפלוני כך וכך ולפלוני כך וכך בין בחול בין בשבת בין בכתב בין שלא בכתב כשימות דבריו קיימין, וזכו בהן ואין צריך קניין דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ותקנת חכמים היא ועשאוה כשל תורה כדי שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימין. ואם אמר קנו קונין אפילו בשבת ואעפ"י שאין צריך. שכיב מרע שתבעוהו ממון והודה אין צ"ל אתם עדי דאין אדם משטה בשעת מיתה, ודבריו ככתובין וכמסורין דמו. שכיב מרע שאמרו לו נכסיך למי ואמר הייתי סבור שיש לי בן או אשתי מעוברת, עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפלוני, ונודע שאשתו מעוברת או שהיה לו בן, אעפ"י שהפילה אשתו או שמת הבן אח"כ אין המתנה כלום.
אמר רבא שכיב מרע שאמר והודה שיש לפלוני מנה בידו ואמרו יתומים חזר בו וחזר ואמר לנו פרעתיו נאמנין ונשבעין על זה שבועת היסת. אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין. שכיב מרע שאמר טעיתי ולא היה דעתי צלולה נאמן, אבל יתומים שאמרו אבינו טעה אינן נאמנין. אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים נתננו אין נאמנין שהרי לא אמר תנו, [אמר תנו] ואמרו יתומים [נתננו] נאמנין בשבועת היסת. שכיב מרע שנתן מנה לאחד ואמר לו להוליך מנה לפלוני והלך ומצאו שמת אם היה קיים בשעה שקבל השליח מיד שכיב מרע המנה לידו ינתן ליורשיו של מי שנשתלחו לו שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואם לאו יחזרו ליורשי משלח שאין קניין למת. שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני [פירות] דקל זה לא אמר כלום שלא הקנה לו בדבר שיש בו ממש דהרי הם כדיבור ושינה, אבל אמר תנו בית זה לפלוני וידור בו עד זמן פלוני או תנו דקל זה כדי שיאכל פירותיו עד זמן פלוני דבריו קיימין שהרי הקנה לו גוף הבית או גוף הדקל.
<h2>דף קמח.</h2>
מתנה שהיא סתם ולא נתפרש בה אם היה בריא או שכיב מרע ועמד, הוא אומר שכיב מרע הייתי ומקבל אומר בריא היית ואינך יכול לחזור בך, או' רבנן דר' מאיר דעל המקבל להביא ראייה בעדים, לא מצא עדים ישבע הנותן כי שכיב מרע היה ויפטר והיו הנכסים בחזקת הנותן, ואם זכה בהן המקבל מגו שיכול לומר שלי הן ישבע שבריא היה וזכה בהן. אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר מלוה או פקדון שיש לי ביד פלוני תנו אותו לפלוני דבריו קיימין, ואין צריך לומר במעמד שלשתן. וכן אם אמר שטר מתנה שיש לי ביד פלוני תנו אותו לפלוני זכה במה שכתוב בשטר וכאילו כתב ומסר ואעפ"י שלא משך השטר, ואין השכיב מרע יכול למחול השטר אם לא עמד. אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל. ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאין יכול למחול. ומפני מה אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו או נתן וחזר היורש ומחלו מחול, ושכיב מרע שנתן שטר חוב אין היורש יכול למחול, מפני שקניין הראייה בשטר מדבריהם והיורש הזה יורש אביו מן התורה ויכול למוחלו, ומתנת שכיב מרע עשאוה כשל תורה כאילו קנה המקבל מן התורה הממון שבשטר ואין היורש יכול למחול שלא נשאר בו שום קניין.
<h2>דף קמח:</h2>
הכותב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שהרי יצא לו שם בן חורין עליו. המפרש לים והיוצא בקולר והמסוכן שהכביד עליו חליו כל אחד מארבעתן יש לו דין מצוה מחמת מיתה ומתקיימין מתנתו, ואם עמד או ניצל אפילו קנו מידו במקצת חוזר כדין מצוה מחמת מיתה. ש"מ שניתק מחולי לחולי אם לא עמד והלך לשוק על משענתו מתנתו מתנה. עמד על משענתו בשוק בין חולי לחולי אומדין ע"פ רופאים אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו שנתן בראשון מתנה, ואם לאו אין מתנתו קיימת. הלך בשוק בלא משענתו אפילו אומד אינו צריך ובטלו מתנותיו. מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמת מחולי זה אם העדים מצוין לשאל להם הרי זה נשאל להם, ואם אינם שם אעפ"י שזה המצוה מת הרי זה בטלו מתנותיו כי שמא לא מת מאותו חולי והנכסים בחזקת היורשין עד שיביא המקבל ראייה שמת מאותו חולי שמצוה בו. רב היי גאון פסק כי שכיב מרע שאמר אל תגלו מתנה זו ואל תודיעוהו אלא לאחר מותו צוה לגלותה [הרי זו מתנה קיימת], ומצוה מחמת מיתה אין צריך לומר גלו(י) אותה. שכיב מרע שאמר יירש פלוני נכסי או מקצת או אמר יחזיק או יזכה או יקנה כולן לשון מתנה הם. וכן אם אמר יחסן או יירש למי שראוי ליורשו הרי זה קנה, אמר יהנה פלוני בהן או יעמוד בהן או ישען בהן הרי זה לא קנה.
<h2>דף קמט.</h2>
גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה הואיל ואין יורשו אינו יכול ליתן לו נכסיו במתנת שכיב מרע לא בכולן ולא במקצתן שלשון ירושה ולשון מתנת שכיב מרע לגבי יורש אחת הן, ואם נתן לו בין שאר הגרים מתנתו קיימת. וכן כתב רב היי גאון. שכיב מרע שהודה שיש לו פקדון מפלוני או שאמר חצר של פלוני מאיש פלוני הוא, בכל אילו הדברים וכיוצא בהן הודאתו הודאה. ואפילו זכר לבנו שאין הורתו בקדושה דבריו קיימין. אבל שכיב מרע שצוה לתת לגוי מתנה אין שומעין לו דמחזיק יד עוברי עבירה. שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד וחזר וכתבו לאחר האחרון קנה שיש בידו לחזור לפני מותו בין הכל בין במקצת. אבל כתב וזיכה וקנו מידו אין לאחר קניין כלום ואינו יכול לחזור בו לא לאחר ולא לעצמו לא בכולן ולא במקצתן. שכיב מרע שחזר במקצת חזר בכל, כיצד נתן כל נכסיו לראשון וקנו מידו כדי לייפות כחו וחזר ונתן מקצתן לאחר וקנו מידו כדי לייפות כחו השני קנה, הראשון לא קנה כלום בין שעמד בין שמת. נתן מקצת נכסיו וקנו מידו וכן לשני אם מת הראשון קנה במקצת והשני קנה השאר, ואם עמד הראשון קנה, השני לא קנה. שכיב מרע שהקדיש נכסיו ולא שמר בהן כלום או חלקו לעניים אם עמד חוזר בכולן.
<h2>דף קנ.</h2>
שכיב מרע שאמר נכסים אילו לבניי אין הבנות בכלל. היו לו בן ובת או בן ובן הבן אעפ"י שאמר לבניי אין נותנין אלא לבנו שאדם קורא לבנו יחידי בנים דכתיב [בראשית מ"ו] ובני דן חושים. שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ולבניי נוטל מחצה והבנים מחצה. ומעשה באחד שאמר נכסיי ליך ולבניך ואמרו חכמים תטול היא מחצה והבנים מחצה. אמר תטול אשתי כאחד מן הבנים [נוטלת כאחד מבניו]. שכיב מרע שאמר מטלטלין לפלוני נוטל כלי תשמישו אבל לא חיטין ושעורין וכיוצא בהן. אמר כל מטלטלי לפלוני נוטל הכל ועבדים בכלל, אבל ריחיים התחתונים וכיוצא בהן אינן בכלל שהן מחוברות לקרקע, וכל המטלטלין הכל בכלל ואפילו רחיים התחתונים. שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני נוטל הכל, לבד ספר תורה דבעיא היא אם הוא בכלל נכסיו ולא איפשיטא לפיכך אם תפס לא מפקי' מיניה. שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לפלוני וישא בתי הרי זה כמו שנתן לו שתי מתנות ויטול איזה שירצה, ויקח המעות ולא הבת אם לא ירצה, אבל ישא את בתי ותנו לו ארבע מאות זוז הרי זה לא יקח המעות עד שישא הבת.
<h2>דף קנא:</h2>
הכותב כל נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד שהרי יצא לו שם בן חורין עליו. המפרש לים והיוצא בקולר והמסוכן שהכביד עליו חליו כל אחד מארבעתן יש לו דין מצוה מחמת מיתה ומתקיימין מתנתו, ואם עמד או ניצל אפילו קנו מידו במקצת חוזר כדין מצוה מחמת מיתה. ש"מ שניתק מחולי לחולי אם לא עמד והלך לשוק על משענתו מתנתו מתנה. עמד על משענתו בשוק בין חולי לחולי אומדין ע"פ רופאים אם מחמת חולי הראשון מת מתנתו שנתן בראשון מתנה, ואם לאו אין מתנתו קיימת. הלך בשוק בלא משענתו אפילו אומד אינו צריך ובטלו מתנותיו. מתנת שכיב מרע שאין כתוב בה שמת מחולי זה אם העדים מצוין לשאל להם הרי זה נשאל להם, ואם אינם שם אעפ"י שזה המצוה מת הרי זה בטלו מתנותיו כי שמא לא מת מאותו חולי והנכסים בחזקת היורשין עד שיביא המקבל ראייה שמת מאותו חולי שמצוה בו. רב היי גאון פסק כי שכיב מרע שאמר אל תגלו מתנה זו ואל תודיעוהו אלא לאחר מותו צוה לגלותה [הרי זו מתנה קיימת], ומצוה מחמת מיתה אין צריך לומר גלו(י) אותה. שכיב מרע שאמר יירש פלוני נכסי או מקצת או אמר יחזיק או יזכה או יקנה כולן לשון מתנה הם. וכן אם אמר יחסן או יירש למי שראוי ליורשו הרי זה קנה, אמר יהנה פלוני בהן או יעמוד בהן או ישען בהן הרי זה לא קנה.
<h2>דף קנב.</h2>
מתנת שכיב מרע אינה קונה אלא לאחר מיתה בין במטלטלין בין במקרקעי ואין אחד מהם זוכה בהם. מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין והיא בכל נכסיו אמר שמואל שאינה כלום דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ומתנה אינה אלא לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה, ואומר ר"י דאפילו אין הקניין בשטר ואפילו זכה בו המקבל, ואם כתב וקנינא מיניה מוסף על מתנה זאת הרי זו קיימת. שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת קודם שכתבו אין כותבין ונותנין לו דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה, ואם אמר תנו מנה לפלוני ואף כתובו לו ומת כותבין ונותנין אף לאחר מיתה. שכיב מרע שכתב כל נכסיו סתם ולא שייר כלום אם עמד חוזר שאומדין דעתו שאין בדעתו עד לאחר מיתה. שייר כלום לעצמו ממטלטלין או מקרקעות אי עמד אינו חוזר והוא שקנו מידו בשעת הכתיבה דמתנת שכיב מרע במקצת בעיא קניין בין עמד בין לא עמד, בד"א שנתן המתנה במתנת בריא אז צריך קניין אבל נתן המקצת במתנת שכיב מרע אין צריך קניין, ואם עמד חוזר ואם לא עמד קנה המקבל המקצת, ואם כתב בה קניין לא קנה אלא א"כ היה מייפה כחו כמו שבארנו. הלכה כרב דאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לפלוני ופירש מעכשיו אין לה דין מתנת שכיב מרע אלא הרי הוא כמתנת בריא, ואם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו אם עמד. מתנת ש"מ שכתב בשטר מחיים ובמות בין הכל בין מקצת יש לה דין מתנת שכיב מרע הואיל והזכיר מות, שמה שהזכיר מחיים כדי ליישב דעתו שיחיה מחולי זה ואם עמד חוזר. מתנת שכיב מרע שנתן בסתם הרי זו מתנה במקצת עד שיאמר כל נכסיי שהן אילו או שהיה מוחזק שאין לו אלא אילו.
<h2>דף קנג.</h2>
איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע שאינה אלא לאחר מיתה כל הכתוב בו מהיום ולאחר מיתה, פי' שמפרש מהיום בין הגוף בין פירות אם לא יחזור בו עד לאחר מיתה. ואם לא פי' משמע מהיום גופא ולאחר מיתה פירא. בריא שנתן מתנה וכתוב בשטר בחיים ובמותו הרי זה מתנה גמורה שכתוב בו מחיים ומה שכתוב בשטר ובמותו כמו שאמר מעתה ועד עולם, ושופרא ונוי שטרא הרי זה. אבא כשהיו מזמנין אותו בסעודה היה הולך, אמר טובה אני להם שהרי מתכבדין בי, וכשהיו נותנין לו מתנה לא היה מקבל דכתיב [משלי ט"ו] ושונא מתנות יחיה.
מתנה שהיא סתם ולא נתפרש בה אם היה בריא או שכיב מרע ועמד, הוא אומר שכיב מרע הייתי ומקבל אומר בריא היית ואינך יכול לחזור בך, או' רבנן דר' מאיר דעל המקבל להביא ראייה בעדים, לא מצא עדים ישבע הנותן כי שכיב מרע היה ויפטר והיו הנכסים בחזקת הנותן, ואם זכה בהן המקבל מגו שיכול לומר שלי הן ישבע שבריא היה וזכה בהן. אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר מלוה או פקדון שיש לי ביד פלוני תנו אותו לפלוני דבריו קיימין, ואין צריך לומר במעמד שלשתן. וכן אם אמר שטר מתנה שיש לי ביד פלוני תנו אותו לפלוני זכה במה שכתוב בשטר וכאילו כתב ומסר ואעפ"י שלא משך השטר, ואין השכיב מרע יכול למחול השטר אם לא עמד. אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל. ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאין יכול למחול. ומפני מה אמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו או נתן וחזר היורש ומחלו מחול, ושכיב מרע שנתן שטר חוב אין היורש יכול למחול, מפני שקניין הראייה בשטר מדבריהם והיורש הזה יורש אביו מן התורה ויכול למוחלו, ומתנת שכיב מרע עשאוה כשל תורה כאילו קנה המקבל מן התורה הממון שבשטר ואין היורש יכול למחול שלא נשאר בו שום קניין.
טופס צוואה. מה דהוה קדמנא בכך וכך בשבת בכך וכך לבריאת עולם אנחנא סהדי דחתימי לתחת אזלינא לבקרא ולמחזי פלוני בר' פלוני ואשכחנא יתיה דהוה שכיב ורמיה בערסיה מגו מרעין דה"ל עלויה גופי', ובדיקנא ליה במילי' ובעובדוהי ואשכחנא יתיה חכים וצלול בדעתיה ודעתיה צליליה עילויה כדהוה מלקדמין כדהוה מהלך כברא על בוריא דהוה בריא בגופיה, ושאילנא ליה מכמה מיליה דעלמא ואתיב לנא על הן הן ועל לאו לאו. וכך אמר לנא אתון סהדי הוו עלי סהדין דאנא מגו מרעין דידין בלבא שלמא אנא מפקד על נכסי' דהבו לפלוני כך וכך דינרי' ולפלו' כך וכך ואתתי פלו' כך וכך ולצדקתא כך וכך ומתנתא דא וחילוק נכסייא אילו להוו דינא דמפקד מחמת מיתה ומתנת שכיב מרע. ובתר אילו חילוק נכסייא בדיקנא ליה כדקמייתא והוא חכים בדעתיה כדקמייתא וכתיבנא מה דפקיד לנא למכתב ולמתן בידא דפקיד לנא, ומגו מרעין אילו דהוה שכיב ורמיה בערסיה כדאתינא לקמיה איתפטרא לבית עולמיה ושבק חיים לכל ישראל.
<h2>דף קעה.</h2>
אמר רבא שכיב מרע שאמר והודה שיש לפלוני מנה בידו ואמרו יתומים חזר בו וחזר ואמר לנו פרעתיו נאמנין ונשבעין על זה שבועת היסת. אמר תנו ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין. שכיב מרע שאמר טעיתי ולא היה דעתי צלולה נאמן, אבל יתומים שאמרו אבינו טעה אינן נאמנין. אמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים נתננו אין נאמנין שהרי לא אמר תנו, [אמר תנו] ואמרו יתומים [נתננו] נאמנין בשבועת היסת. שכיב מרע שנתן מנה לאחד ואמר לו להוליך מנה לפלוני והלך ומצאו שמת אם היה קיים בשעה שקבל השליח מיד שכיב מרע המנה לידו ינתן ליורשיו של מי שנשתלחו לו שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואם לאו יחזרו ליורשי משלח שאין קניין למת. שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני [פירות] דקל זה לא אמר כלום שלא הקנה לו בדבר שיש בו ממש דהרי הם כדיבור ושינה, אבל אמר תנו בית זה לפלוני וידור בו עד זמן פלוני או תנו דקל זה כדי שיאכל פירותיו עד זמן פלוני דבריו קיימין שהרי הקנה לו גוף הבית או גוף הדקל.
החולה שתשש כוחו וכל גופו ונפל למטה מחמת חולי ואינו יכול להלך על גבי רגליו בשוק הוא הנקרא שכיב מרע, ומשפטי מתנותיו אינן כמתנת בריא, אבל חש באחד מאבריו ואפילו בראשו הרי הוא כבריא לכל דבר. שכיב מרע שאמר תנו לפלוני כך וכך ולפלוני כך וכך בין בחול בין בשבת בין בכתב בין שלא בכתב כשימות דבריו קיימין, וזכו בהן ואין צריך קניין דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. ותקנת חכמים היא ועשאוה כשל תורה כדי שלא תטרף דעתו עליו כשידע שאין דבריו קיימין. ואם אמר קנו קונין אפילו בשבת ואעפ"י שאין צריך. שכיב מרע שתבעוהו ממון והודה אין צ"ל אתם עדי דאין אדם משטה בשעת מיתה, ודבריו ככתובין וכמסורין דמו. שכיב מרע שאמרו לו נכסיך למי ואמר הייתי סבור שיש לי בן או אשתי מעוברת, עכשיו שאינה מעוברת נכסי לפלוני, ונודע שאשתו מעוברת או שהיה לו בן, אעפ"י שהפילה אשתו או שמת הבן אח"כ אין המתנה כלום.
